<h1>סמ"ק מצוריך סימן קצ"ח</h1>
<h2>דף סח.</h2>
שלא לאכול אבר מן החי כדכתיב (בראשית ט') אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. ואמרינן (חולין ק"ב) צריך שיהא כזית בין בשר וגידים ועצמות דאכילה כתיבה ביה, ואם אינו שלם אינו חייבא), ובהמה המקשה (לולד) [לילד] והוציא העובר את ידו בין שהחזירה ובין שלא החזירה ושחט האם האבר אסור כאבר מן החי אך אזהרתו משום טריפה לא תאכלוב). א) אינו שלם פי' שחלקו לאותו כזית בשר גידים ועצמות לשנים ואכלו בזה אחר זה אינו חייב צ"ע בסמ"ג ובההיא דחלקו מבחוץ פרק גיד הנשה בסופו (חולין דף ק"ג), עכ"ל ס"ק. [חלקו מבחוץ פטור, פ"ה שחלקו לאותו כזית אבר מן החי לשנים קודם שיתננו בפיו, והתו' פי' (שם ד"ה חלקו) דקאי אאבר שלם דכי חלקו פטור כדאמר פרק גיד הנשה (שם) דאפילו אית ביה ד' או ה' זיתים ואכל חד מנייהו דלא מחייב דבענן אבר שלם דומיא דנפש ושיהיה בו כזית, מבפנים, פי' חלקו מבפנים בשיניו ולעסו אבל נתנו לתוך פיו שלם, רבי יוחנן מחייב וריש לקיש פוטר, עכ"ל תו' מס"פ גיד הנשה (דף ק"ג ד"ה חלקו)]. ב) ונאסר אותו אבר לעולם בין שחתכו קודם שתשחט אמו בין שחתכו אחר שנשחטה אמו ואף אם נולד הולד לאחר שחיטת האם וחי כמה שנים הרי אותו אבר אסור משום טריפה, הוציא מקצת האבר ונשאר מקצתו מבפנים אפילו לא נשאר אלא מיעוטו היוצא אסור ושבפנים מותר כר' יוחנן דלא איתותב מדבר זה. איסור אבר מן החי נוהג בבהמה ובחיה ובעוף נוהג בטהורים ולא בטמאים ובן נח מוזהר על הטמאים כטהורים, הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית בשר מבית השחיטה ומלחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפשה ואחד גוי ואחד ישראל מותרין בו עכ"ל ס"ג.
<h2>דף קב.</h2>
שלא לאכול אבר מן החי כדכתיב (בראשית ט') אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. ואמרינן (חולין ק"ב) צריך שיהא כזית בין בשר וגידים ועצמות דאכילה כתיבה ביה, ואם אינו שלם אינו חייבא), ובהמה המקשה (לולד) [לילד] והוציא העובר את ידו בין שהחזירה ובין שלא החזירה ושחט האם האבר אסור כאבר מן החי אך אזהרתו משום טריפה לא תאכלוב). א) אינו שלם פי' שחלקו לאותו כזית בשר גידים ועצמות לשנים ואכלו בזה אחר זה אינו חייב צ"ע בסמ"ג ובההיא דחלקו מבחוץ פרק גיד הנשה בסופו (חולין דף ק"ג), עכ"ל ס"ק. [חלקו מבחוץ פטור, פ"ה שחלקו לאותו כזית אבר מן החי לשנים קודם שיתננו בפיו, והתו' פי' (שם ד"ה חלקו) דקאי אאבר שלם דכי חלקו פטור כדאמר פרק גיד הנשה (שם) דאפילו אית ביה ד' או ה' זיתים ואכל חד מנייהו דלא מחייב דבענן אבר שלם דומיא דנפש ושיהיה בו כזית, מבפנים, פי' חלקו מבפנים בשיניו ולעסו אבל נתנו לתוך פיו שלם, רבי יוחנן מחייב וריש לקיש פוטר, עכ"ל תו' מס"פ גיד הנשה (דף ק"ג ד"ה חלקו)]. ב) ונאסר אותו אבר לעולם בין שחתכו קודם שתשחט אמו בין שחתכו אחר שנשחטה אמו ואף אם נולד הולד לאחר שחיטת האם וחי כמה שנים הרי אותו אבר אסור משום טריפה, הוציא מקצת האבר ונשאר מקצתו מבפנים אפילו לא נשאר אלא מיעוטו היוצא אסור ושבפנים מותר כר' יוחנן דלא איתותב מדבר זה. איסור אבר מן החי נוהג בבהמה ובחיה ובעוף נוהג בטהורים ולא בטמאים ובן נח מוזהר על הטמאים כטהורים, הרוצה לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה חותך כזית בשר מבית השחיטה ומלחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה וממתין לה עד שתצא נפשה ואחד גוי ואחד ישראל מותרין בו עכ"ל ס"ג.
